פסק-דין בתיק ע"פ 30603/06

1.         בפנינו ערעור של ישראל קריספין (להלן - המערער) על הכרעת דין (מיום 6.3.06) וגזר דין (מיום 10.9.06) של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א. זיסקינד).

2.         נגד המערער הוגש כתב אישום על תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סעיף 380 + 382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

            על פי כתב האישום, ביום 10.12.03, תקף המערער, יחד עם אחיו הקטין, שני מתלוננים. המערער חבט באמצעות מוט ברזל במתלוננים וכתוצאה מהתקיפה נגרמו להם חבלות של ממש.

3.         ביום 6.3.06 הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש. הודאת המערער באה בעקבות הסדר טיעון עם התביעה לפיו המערער יחזור בו מהכפירה באישום, יודה, יורשע ויתבקשו תסקיר של שירות המבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות שירות. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

4.         שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה כי עוד בעבר הופנה המערער לשירות המבחן בקשר לביצוע עבירות תקיפה שונות. שירות המבחן התרשם כי המערער קיבל אחריות חלקית בלבד למעורבותו באירועים הקודמים. הוא התקשה לשמור על קשר עם שירות המבחן ואף הוגשה בעבר על ידי השירות בקשה לביטול צו שירות לתועלת הציבור שהוטל עליו.

            אשר לאירוע מושא כתב האישום, שירות המבחן התרשם כי המערער אינו נוטל אחריות למעורבותו באירוע ומתקשה לגלות תובנה ביחס לבעייתיות שבהתנהגותו. שירות המבחן התרשם כי המערער זקוק לגבולות ברורים ולענישה מוחשית והמליץ על מאסר בעבודות שירות.

5.         בית משפט השלום קבע כי מעשה האלימות בו הורשע המערער חמור לא רק בשל העובדה שהאלימות בוצעה על רקע של שימוש בדרך - תופעה שיש לעקור אותה מן השורש - אלא במיוחד בשל העובדה שבמקום להרגיע את האלימות, המערער נקט אמצעים חריפים יותר ואף השתמש במוט ברזל, מעשה שיכול היה להסתיים בתוצאה חמורה בהרבה. בית משפט קמא קבע כי: "גם אם לא הסתיים האירוע בתוצאה קטלנית, אין להפחית מחומרת עצם השימוש במוט ברזל לצורך תקיפה בדרך". 

            בית משפט קמא הביא בחשבון את עברו הפלילי של המערער שהורשע בעבר בעבירות של אלימות ואת העובדה שלמרות שבעבר בית משפט התחשב בו, ובמקרה האלימות הראשון אף נמנע מלהרשיעו, ביצע המערער עבירת תקיפה נוספת בתוך חודשיים ימים בלבד לאחר ביצוע העבירה הראשונה.

            בית משפט קמא החליט לגזור על המערער מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים, קנס בסכום 100 ש"ח ופיצוי למתלונן אחד  בסכום  750 ש"ח, ולמתלונן השני בסכום של 250 ש"ח.

6.         ב"כ המערער טוען כי ההליך שהתנהל בבית משפט השלום לקה בפגמים חמורים המחייבים להורות על ביטולו ועל החזרת הדיון אליו, בפני מותב אחר. לטענתו, מהטיעונים לעונש של בא כוח המערער דאז עולה כי המערער לא הודה בנטען בכתב האישום. לטענתו, במסגרת הסדר הטיעון המערער הודה משיקולים של תועלתנות וכדאיות ולא מתוך הכרה אמיתית באחריותו למעשים בהם הואשם.

            עוד טוען ב"כ המערער כי משעה שהתביעה עשתה הסדר טיעון במסגרתו הסכימה לקבלת תסקיר של שירות המבחן ולהזמנת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, היא שלחה מסר למערער שעמדתה העונשית תהיה בהתאם להמלצה שבחוות הדעת. לטענתו, בכך פיתתה התביעה את המערער להודות בביצוע העבירה והישלתה אותו באשר לעמדתה העונשית.

המערער מוסיף וטוען כי התביעה איפשרה לעד תביעה להעיד שלא במסגרת שמיעת ההוכחות ובהמשך נמנעה מלהעידו במסגרת הראיות לעונש, ובכל זאת הסתמכה על דבריו במסגרת טיעוניה לעונש.

המערער טוען כי למרות ששירות המבחן המליץ להטיל עליו מאסר בעבודות שירות,  ולמרות שהממונה על עבודות שירות מצא אותו מתאים לעבודות כאלה, התביעה ביקשה מבית המשפט שלא לקבל המלצה זו ולכן ברור כי התביעה לא התכוונה מראש לקבל את המלצות שירות המבחן והממונה על עבודות השירות.

            המערער טוען כי מדובר בהסדר טיעון שנעשה במחטף על גבו של מי שאינו מבין דבר. לטענתו, הוא לא היה מודה אלמלא המסר הברור שנשלח אליו כי אם יעשה כן לא יידון למאסר בפועל.

            המערער טוען כי העונש שהוטל עליו אינו עולה בקנה אחד עם מעורבותו האמיתית ויש להסתפק במאסר על תנאי, בכפוף לתיקון כתב האישום שיבהיר את חלקו בצורה מדוייקת.

7.         התביעה משיבה כי מעיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, עולה בבירור כי במסגרת ההסדר לא היתה הסכמה לעניין העונש. לטענתה, בהודעת הערעור הראשונה שהוגשה על ידי בא כוחו דאז של המערער לא נטענה כלל הטענה כי המערער הרגיש מרומה כתוצאה מהתנהגות התביעה בבית המשפט. התביעה טוענת כי עברו של המערער מעיד כי אין מדובר במעידה חד פעמית או באובדן שליטה רגעי וכי המערער ביצע בעבר עבירות של תקיפה, תקופה קצרה בלבד לפני האירוע מושא הערעור. התביעה טוענת עוד כי העובדה שהליכים משפטיים קודמים לא הרתיעו את המערער מלשוב ולתקוף ואף להשתמש במוט ברזל מעידה על חוסר מורא בסיסי מהחוק. כן היא טוענת כי העונש שהוטל על המערער סביר ואף מקל ואין כל הצדקה להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, לא למשפט חוזר ולא להקלה בעונש.

8.         לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הכרעת הדין, גזר הדין של בית משפט קמא, והמסמכים שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות.

            ההליכים שהתנהלו בבית משפט קמא היו תקינים ולא מצאנו בהם פגם המצדיק להורות על ביטולם. המערער היה מיוצג על ידי סניגור החל מהישיבה בה מסר את תשובתו לאישום. תחילה כפר המערער בעבירה המיוחסת לו והתיק נקבע להוכחות. בישיבה זו התייצבו עדי התביעה אך המערער ובא כוחו לא התייצבו (פרוטוקול מיום 27.12.05).

            בישיבה נוספת מיום 6.3.06 הודיע ב"כ התביעה לבית המשפט כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המערער יחזור בו מהכפירה, יודה, יורשע ויישלח לתסקיר שירות מבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות שירות. כן הבהיר ב"כ התביעה: "בינתיים אין הסכמה לעניין העונש". סניגורו של המערער הודיע לבית המשפט כי הסביר למערער את הסדר הטיעון והמערער הסכים לו והודה בעובדות כתב האישום. בית המשפט הקריא למערער פעם נוספת את כתב האישום והמערער הודיע כי הבין את כתב האישום וכי הוא מודה במיוחס לו. בנסיבות אלה טענת המערער כי מדובר בהסדר שנעשה במחטף בלא שהבין את משמעותו, אין לה כל בסיס. אכן, בדין הרשיע בית משפט השלום את המערער, על  פי הודאתו, בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.